×
לימודי
 מוסיקה, שיעורי
 מוסיקה, חוגי
 מוסיקה, קורסי
 מוסיקה, פעילויות מוסיקה -  האזנה למוסיקה - למה להאזין למוזיקה בכלל?

למה להאזין למוזיקה בכלל?

מאת חוגחוג - פורטל החוגים והפנאי של ישראל

חשבתם פעם למה אנחנו מאזינים למוזיקה?

מה גורם לנו לאורך ההיסטוריה לצרוך מוזיקה, לרכוש תקליטים, קלטות, דיסקים, טראקים באייטיונס, להתמכר לפלייליסטים ביו טיוב וללכת להופעות חיות? איזה כוח חזק מאתנו קיים למוזיקה אשר מושך אותנו שוב ושוב להאזין למוזיקה, ובכלל, מדוע מישהו יעדיף מוזיקה אחת על פני אחרת, אפילו ברמה שתגדיר אותנו חברתית ותגרום לנו להעדיף אנשים אשר צורכים ומאזינים לסוג המוזיקה "שלנו"?

מוזיקה טומנת בחובה אספקטים רבים שמדברים אל המין האנושי. נתחיל מהליריקה, הלא הן המילים - אם התוכן מדבר אלי - כל היתר לא משנה. אנחנו מחפשים תמידית משהו להתחבר אליו, להזדהות אתו, מישהו שיצליח לשים במילים את מה שעובר עלינו וידייק את זה, מישהו שייתן לנו עצה לא ממוסדת, מישהו לשאוב ממנו השראה, לשמוע סיפור של מישהו אחר שהסוף שלו טוב כמו שהיינו רוצים למען עצמנו, שהסוף שלו טראגי כמו הפרידה שחווינו ונוכל לבכות אתו יחד. אנחנו זקוקים לטקסט שמדבר אלינו כדי לאפשר לנו להתחבר לעצמנו.

ומה עם מוזיקה אינסטרומנטלית? גם כאן, אנחנו יכולים לומר בוודאות שלמוזיקה יש תפקיד חשוב בהנעת הרגש והגוף שלנו. מוזיקה מכילה קצב. ואנו זקוקים לקצב כמו לאוויר לנשימה. קצב מחדיר בנו מוטיבציה. תודו שאתם מנקים את הבית טוב יותר עם מוזיקה קצבית. גם באימוני כושר משמיעים לנו טראקים נטולי מילים של מוזיקת דאנס קצבית אשר תחדיר בנו קצב ותעזור לנו לשרוף עוד כמה קלוריות.

מלבד הקצב קיימת הבחירה הכלית. כן, כלי נגינה מעלים בנו אסוציאציות ומזיזים בנו משהו. הדוגמאות הבולטות ביותר הן הגיטרה המייבבת - כשאנו שומעים בלוז אנחנו מרגישים את כובד העולם על כתפינו. כשאנו שומעים נבל - אנחנו מרגישים בנוכחות קסם ופיות, או לפחות חושבים על יער עבות.
כשאנו שומעים מעבר תופים בא לנו לשבור את העולם, והרשימה נמשכת ונמשכת כשכל אחד חש ברגש אחר ויכול לומר מה כל כלי נגינה מעורר בו. דוגמה מצוינת לכך, שאולי חלקכם גדלתם עליה, היא היצירה "פטר והזאב" שמשייכת כל כלי נגינה לצליל של חיה מסוימת ובכך עד היום כל מי שגדל על זה מכיר את האבוב, הלא הוא הברווז, או החליל שמייצג את הציפור, התופים הציידים או הקלרינט שמייצג חתול. אנו חווים זיכרון רגשי אשר מתעורר בנו בכל פעם שאנו מאזינים לכלי נגינה מסוים.

מה לגבי המוזיקה עצמה?

ובכן, מוזיקה נחלקת בגדול לשניים: הרמוניה ומלודיה. המלודיה היא המנגינה שלנו, אותו רצף צלילים שאנו נזמזם כשנחשוב על שיר. אפשר לצייר את המלודיה כגרף ארוך ומתמשך בעל עליות וירידות, ואף הפסקות נשימה של הכלי או הקול. מלודיה לא יכולה להתקיים לבדה כי מוזיקה היא תמיד עניין יחסי. עניין של כלי-אוזן (כי כמו שעץ נופל ביער - היא מתקיימת רק אם מישהו שומע אותה), עניין של כלי לכלי (כי לא כל כלי מתאים בכיוונו לכלי אחר), ענין של כלי-קול (כי המנעד של הקול עשוי להתנגש עם מנעד הכלי המנוגן עמו ולייצר דיסוננס ואווירה מתנגשת) וכמובן - יחס מלודיה-הרמוניה שעליו מתבססת המוזיקה כולה.

מביני הדבר תמיד יוכלו לשמוע את ההרמוניה החבויה מאחורי כל מנגינה גם אם המנגינה תנוגן על ידי חליל בודד או תושר על ידי זמן ללא ליווי. הרמוניה היא המקום בו כל הנקודות מתחברות והמנגינה מקבלת כרית גדולה ועבה להישען עליה.
כשמאזינים למוזיקה - כל הכלים שתשמעו יחד מאחורי הזמר מהווים הרמוניה והם אלו אשר תומכים בכלי המוביל או הזמר להישמע כל כך טוב, לשמור על קצב והלך נכון ולזכור את המנגינה.