×
יש המכנים אותה הריקוד של הנפש

יש המכנים אותה הריקוד של הנפש

מאת חוגחוג - פורטל החוגים והפנאי של ישראל

יש המכנים אותה הריקוד של הנפש. השפה הקסומה המביאה עימה חיבוק ותמיכה לכל הנקרה בדרכה.
מעודדת, מחזקת ומנחמת באופן שאין דומה או שני לה. משמחת, מרגיעה, משככת כאבים, מאחה קרעים בתוכנו וסביבנו, מגשרת בין תהומות ופערים עצומים של עמים ותרבויות. תמיד מזמינה, תמיד תהיה לנו לאוזן קשבת, מזדהה ואומרת דברי טעם מדהימים בדיוקם, לפעמים גם ללא מילים.

לקחת חלק בשיעורי מוזיקה, דווקא מחוץ למסגרת הבית - ספרית, בחוגי העשרה למוזיקה השונים, זו הזמנה למסע מרתק של גילוי עצמי וגילוי עולם המוזיקה המתבקש. גילוי שורשיה, יסודותיה ודרכי התפתחותה לז'אנרים השונים. לימוד קריאת וכתיבת תווים, סולמות, יצירה, נגינה, קצב, מקצב ועוד..

הם כולם מושגים 'על קצה המזלג' מעולמה העיוני של המוזיקה מיום הולדתה ולדורותיה, והכרתם היסודית הכרחית עבור כל מי שבוחר להכיר את המוזיקה לעומק. כיצד או מדוע נוצרו בראשית ימי המוזיקה היצירות הקלאסיות הגדולות של מוצרט, באך, בטהובן?
יצירות שכמעט כל תינוק בעולמנו המערבי זוכה להכיר כבר ברחם אמו, באזניות. האם יוצרים אלה יכלו בכלל לתאר לעצמם את גדולת יצירותיהם שתהפוכנה לרבות השנים לאבן יסוד בבית המוזיקה? לפיכך, שיעורי מוזיקה נלמדים הן במישור העיוני והכתוב והן במישור המעשי
והיוצר ו/או מבצע.

בדיוק היכן שנראה לנו שהמוזיקה היא כציפור חופשיה במהותה, אשר אינה יכולה מטבעה להיכנע לתכתיבים, עלינו ללמוד את הדרך שבאמצעותה היא נכתבת: התווים, תיבות, אקורדים והם למעשה עיקר החלק העיוני. מכאן הדרך אל היצירה המעשית והפורה אפשרית, מזמינה וברורה ביותר.
המוזיקה לא תשעמם לרגע. אם רק תרצו היא תהיה לונה פארק שיגרום לכם להרגיש כמו ילדים תמימים ומשתובבים שוב והיא תהיה הערסל שאין לכם היכן לתלות כרגע כדי להתנדנד עליו בשלווה, כשאתם ברכב, באמצע פקק, במטבח או במשרד.. והיא תהיה כתף לבכות עליה ואוזן קשבת שתגמע את מאווי נפשכם בשקיקה.

משנה לשנה, ז'אנרים חדשים מוסיפים להופיע ולהתפתח. המוזיקאים המצליחים זוכים להכרה, פרסום והצלחה שלא מביישת ראשי מדינות והמוזיקה היא כל מדינתם. גם אצלם הכל התחיל אי שם בשנות הנעורים, בבית הספר ובחוג המוזיקה.

המוזיקה, יחידה ומיוחדת במינה, אם לשפוט עפ"י כוחה וסגולותיה כלוקחת חלק בתהליכי ריפוי. תפקידה הבלתי כתוב הוא תמיד להעצים, לחבק וללטף. להכיר לנו את הצד המנגן של העולם, להיחשף אל פס הקל של חיינו המתהווה כל העת, באופן המדויק והנעים תמיד להיזכר ולהיאחז בו.
המוזיקה כאן כדי להישאר ולמזלנו הטוב שכך הדבר. תוכלו לתאר את העולם ואת החיים ללא מוזיקה בכלל? ללא הפלא הזה שבין רגע לוקח אותנו לכל מקום שבו נרצה להיות? שפשוט תכוון אותנו כחומר ביד היוצר גם לעבר מה שנרצה להרגיש? כנראה שזו אחת השאלות המיותרות שתתקלו בהן אי פעם, בדרך לשיעורי החוג למוזיקה, שתמיד עדיף לתת לה לדבר.